פרק 4
כישורי הפלגה וימאות
לאחר שאנו כבר יודעים להפליג ומפליגים זה זמן מה, מבצעים סיבוב ומהפך ומגיעים לכל יעד במעלי ובמורד הרוח, זה הזמן ללמוד כיצד מבצעים את הדברים ביתר דיוק ולשפר את המיומנות והכישורים שלנו ורכישת ידע נוסף בנושאי ימאות על מנת שביצועי השייט שלנו יהיו טובים יותר ומהנים יותר.
להפליג טוב יותר
בפרק 1 למדנו קצת על התיאוריה של והיה עבורנו השיעור הראשון בשפת הימאות. בפרק 2 חיברנו בין ההלכה למעשה תוך שימוש בשפה המדוברת בין שייטים, הרגשנו את הלך הרוח, תרתי משמע, בנוגע למפרשים ולסירה ואיך ניתן לרתום את האנרגיה שהאחד נותן ולחבר אותה לאחר. כעת, זה זמן טוב לפרוט חלק מהתיאוריה ולהבין לעומק את טכניקות השייט.
כיוונון מיטבי של המפרשים
המפרשים מעבירים אנרגיה מהרוח אל הסירה. הדבר שיקבע בסופו של דבר עד כמה תהיה יעילות העברת האנרגיה הוא עד כמה מדויק נכוון את המפרשים. רמת הדיוק היא שילוב של זווית המפרש ביחס לרוח ולפרופיל המפרש, על זווית המפרש יש לנו שליטה מלאה ואילו על צורת המפרש השליטה שלנו היא מוגבלת. באופן כללי, ברוחות חלשות (מתחת ל-5 קשרים) נרצה להפיק את מקסימום הכוח מהרוח החלשה הקיימת ואילו כאשר הרוח תתגבר היא תגיע לנקודה בה יש לנו שפע של אנרגיה זמינה להניע את הסירה קדימה, במצב כזה לרוב נרצה לשחרר מעט אנרגיה מהמפרשים כדי להגיע למהירות מיטבית. ברגע שהרוח הגיעה למהירות בינונית (6-12 קשרים) הדרך הפשוטה ביותר לשלוט במהירות הסירה היא על ידי שינוי בזווית המפרשים, ניתן כאמור לראות את זווית המפרשים כמו דוושת הגז ברכב.
Under trim – כיוונון חֵסֵר
כאשר המפרש נמצא בכוונון חֵסֵר, הוא אינו מייצר כוח מיטבי, מצב זה קורה כאשר המפרש משוחרר מידיי והזווית בין המפרש לרוח גדולה מידיי. את המצב הזה נזהה על ידי כך שאם נסתכל על השפה הקדמית של המפרש ולכל אורכה, נוכל לראות מעין גלים או בועות. במצב מנופנף זה, המפרש מאבד כוח והסירה כולה תאט. אם נשחרר עוד יותר את המפרש אזי שטח גדול יותר יתנפנף ולא רק השפה הקדמית. כאשר הסירה בכוונון חסר, ישנן שתי דרכים לתקן את המצב, האחת היא למתוח את מיתר המפרש והשנייה היא להפנות את חרטום הסירה במורד הרוח עד שהנפנוף בשפה הקדמית פוסק. מאידך, נשחרר את מיתרי המפרש במידה בכוונתנו להאט את מהירות הסירה.

טיפ: הכללים האלו נכונים לרוב מצבי ההפלגה, אבל צריך לזכור כי הדבר אינו נכון לגבי
הפלגה ברוח מלאה משום שהרוח נושבת רק על צד המפרש שמעל הרוח (הפנימי).
דבר נוסף, ברוחות חזקות ניתן בכל זאת למפרש קצת להתנפנף כדי לא להגיע להטיות גדולות מידיי שאף מאטות את מהירות הסירה.
Over trim – כיוונון יתר
כאשר המפרש מתוח מידיי הוא מייצר פחות כוח על אף היותו מתוח ומלא ברוח. אפשר להשוות זאת לכנף של מטוס הנוסק בזווית גדולה מידיי, זרימת הרוח בזווית כזאת גורמת למעט עילוי וליותר גרר. הסימנים לכוונון יתר אינם בולטים כמו בכיוונון חסר ולכן נעבור על פי הכלל: אם יש ספק-נשחרר, במצב כזה נשחרר את המפרש עד להופעת הסימנים הראשונים של נפנוף, כלומר נראה את אותם גלים לאורך השפה הקדמית של המפרש, נעצור ונמתח קלות עד להעלמות הנפנוף, כיוון זה נקרא ,גבול הנפנוף". נוכל להסיק מסקנות גם מגודל שחרור מיתר המפרש, כלומר, אם שחררנו מעט ומיד הופיעו גלים על השפה הקדמית זהו סימן שהמפרש היה מכוון היטב ואילו אם שחררנו יותר את מיתר המפרש זהו סימן שהפלגנו בכוונון יתר.
להפליג נכון ובכיף
אנו מותחים ומשחררים את המפרש כדי לגרום לרוח לנשוב על המפרש בצורה חלקה.
הדבר היה קל יותר אילו היינו יכולים לראות את הרוח.
הדבר הטוב הבא הוא לחבר משהו למפרש שיספר לנו מה קורה לזרימת האוויר דרכו, ה"משהו" הזה נקרא טֵלטֵל (Telltale)

להפליג אל הטלטל
טלטלים עשויים בד"כ מחוט או סרט צבעוני ומספקים להגאי ולאנשי הצוות מידע חזותי חשוב על מידת הכיוון של המפרש.
במפרשי חלוץ, הטלטלים עובדים בצורה כל כך טובה עד כי ניתן לומר שזהו חלק בלתי נפרד מהמפרש, הטלטלים ממוקמים בסמוך לשפה הקדמית ומשני צדי המפרש.
המפרש הוא בדרך כלל שקוף מספיק כך שנוכל לראות את הטלטל שבמעלה ובמורד הרוח. כאשר הטלטלים בשפה הקדמית זורמים אחורה יציבה ואופקית אנו יודעים כי הרוח נושבת בצורה שווה וחלקה משני צדי המפרש והביצועים שלו יעילים.
טלטל שמתנפנף בצד אחד מעיד על כיוונון יתר או כיוונון חסר של המפרש.
הטלטלים מביאים תועלת להגאי כאשר מפליגים ברוחות במעלה הרוח ומהווים נקודת יחוס לו ולאנשי הצוות אך הינם חסרי חשיבות ואינם מספקים כל מידע כאשר מפליגים ברוח מלאה משום שאנו מפליגים בכוח הדחף והרוח נושבת רק על צד המפרש שבמעלה הרוח (הפנימי).
כאשר מפליגים ברוח קדמית ההגאי יביט מפעם לפעם על הטלטלים על מנת ללמוד מהם האם המפרשים מכוונים כראוי.
קריאה של הטלטלים
נניח שאנו מפליגים במעלה הרוח, המפרשים מכוונים לרוח קדמית חדה, עוצמת הרוח בינונית והסירה לא מפליגה במהירות גדולה מידי או בהטיה מוגזמת, כך יגיבו הטלטלים:
- אם בסירה מפליגה במצב מיטבי אזי הטלטלים יזרמו אחורה במצב אופקי.
- כעת, נפנה את חרטום באיטיות לכיוון מעלה הרוח, כ- 5 מעלות לערך, במצב כזה הטלטל שבמעלה הרוח (הצד הפנימי של המפרש), יתחיל "לרקוד" מעלה והטלטל שבמורד הרוח ימשיך לזרום היטב. במידה ונמשיך להפנות את חרטום הסירה לכיוון מעלה הרוח אזי השפה הקדמית של המפרש תתחיל להתנפנף. אנו למדים מכך שהטלטל "הרגיש" את העובדה שהמפרש בכוונון חסר עוד לפני שהמפרש "הרגיש" זאת. נוכל לראות בטלטל מעין נורת אזהרה ראשונית.
- נפנה את חרטום בעדינות במורד הרוח עד שהטלטלים יזרמו שוב בצורה שווה ואופקית.
- כעת, נפנה את חרטום הסירה במורד הרוח, הטלטל שבמורד הרוח (החיצוני) יתחיל "לרקוד" מעלה ומטה בעוד שהטלטל שבמעלה הרוח לא ישתנה, המפרש נראה כאילו הוא מתוח כראוי אבל הטלטל שבמורד הרוח מתריע על כוונון יתר. אם נמשיך להפנות את חרטום הסירה כ- 10 מעלות או יותר במורד הרוח ביחס לכיוון ההתחלתי המיטבי של רוח קדמית חדה אזי שני הטלטלים יתלו ברפיון ויצביעו על כך שהמפרשים בכוונון יתר משמעותי.
הטלטלים במפרש הראשי עוזרים לנו אך ברמה נמוכה יותר בהשוואה לטלטלים במפרש החלוץ מאחר והם אינם יכולים לעבוד כראוי סמוך לשפה הקדמית וזאת בגלל מערבולות אוויר הנוצרות סביב התורן. אם נתקין טלטלים במפרש הראשי, נעדיף שיהיו סמוך לשפה האחורית שם הם יתנו מידע בעל ערך על זרימת האוויר על המפרש.

היגוי וכיוון מפרשים ברוחות חזקות
שליטה בהטיה
ברוחות חזקות הטיית הסירה תגדל במיוחד כאשר נפליג ברוח קדמית חדה, אך גם בקדמית כהה או ברוח צד.
מהו גודל ההטיה הנכון?
בסירות דינגי ההטיה האופטימלית היא פחות מ- 10 מעלות (והצוות נשען החוצה בדופן שמעל הרוח כדי לרסן את ההטיה).
בסירות עם קיל, זה תלוי בסירה, אך באופן כללי אם ההטיה תהיה מעל 15-20 מעלות יהיה קשה להפליג ישר בגלל שילוב של הרוח וההטיה יוצרת כוח שבדרך כלל מנסה לגרום לסירה לעלות לרוח. נוכל להרגיש זאת על ידי לחץ על דף ההגה כשאנחנו מתאמצים להחזיק את הסירה בצורה ישרה ולהרחיק את חרטום הסירה במורד הרוח.
להלן מספר פעולות שנוכל לבצע על מנת שנוכל לשלוט בהטיה תחת רוח חזקה על פי הסדר שנבצע אותן:
- נעביר את אנשי הצוות לדופן שמעל הרוח.
- כאשר מפליגים ברוח קדמית חדה, נפנה את החרטום מעט לכיוון הרוח כך שהמפרש יהיה קלות בכוונון חסר (הטלטל במעלה הרוח "ירקוד).
- אם לאחר הפעולות האלו הסירה עדיין בהטיה גדולה מידיי, כנראה ונהיה חייבים לבצע צעדים משמעותיים נוספים או להקטין את שטח המפרשים הכללי. הדרך הפשוטה ביותר היא להוריד (או לגלגל אם יש מגלול חלוץ) את מפרש החלוץ , מאחר וסירות קיל מפליגות טוב יותר עם מפרש ראשי בלבד מאשר עם חלוץ בלבד.
- נקטין את שטח המפרש הראשי על ידי צמצום שטח המפרש.
צמצום מפרשים
כאשר מצמצמים מפרשים אנו למעשה מקטינים את שטח המפרש שחשוף לרוח ובכך מקטינים את הכוח הפועל על המפרש. נצמצם מפרשים כאשר הרוח גורמת להטיה גדולה מידיי או כאשר מזג האוויר סוער.
כדי לצמצם את המפרש הראשי :
נפליג ברוח קדמית חדה
- נשחרר את מיתר הראשי עד שהמפרש יתנפנף מול הרוח
- נשחרר את מעלן המפרש הראשי תוך מתיחה של חבל הצמצום עד למצב בו טבעת הצמצום מגיעה אל המנור.
- נחבר את טבעת הצמצום את הוו הנמצא על המנור או התורן
- נמתח שוב את מעלן הראשי עד למתיחה של השפה הקדמית.
צמצום מפרש חלוץ:
- נשחרר את מיתר החלוץ בדופן שבמורד הרוח
- נגלגל את החלוץ עד לנקודת הצמצום הראשון.
לקשור הכל יחד
בזמן הקדום כלי השייט היו עשויים מעץ ועשרות חבלים וקשרים, כיום, בכלי השייט המודרניים הדברים הרבה יותר פשוטים.
קשר הצלה

קשר שמינית

קשר ברווז

קשר מוט

קשר טבעת כפול

קשר שטוח

קשר מוט כפול
